משל על התפוח והצ'יפס

וִידֵאוֹ: משל על התפוח והצ'יפס

וִידֵאוֹ: משל על התפוח והצ'יפס
וִידֵאוֹ: דקה של סיפור: התפוח שחיפש דבש מאת נושי 2024, נוֹבֶמבֶּר
משל על התפוח והצ'יפס
משל על התפוח והצ'יפס
Anonim

הפעמון צלצל להפסקה הגדולה וקולות הילדים נשמעו במסדרון בית הספר.

"צ'יפס אחד, בבקשה."

שני שבבים.

"צ'יפס והמבורגר בשבילי."

התפוח עמד בפינה, ונראה שאיש לא שם לב. איש לא הביט במדף הפירות והירקות. דמעות החלו לזרום במורד לחייו הוורודות של התפוח.

השבבים בלטו בגאווה מראשו, וחיוך מעולם לא עזב את פניו. אך לפתע, כאילו בא כוח כלשהו על התפוח, היא נעמדה ונעמדה כנגד השבבים, ובכוח רב אמרה:

"מה אתה חושב?" אתה כל כך מזיק ושמנוני.

ממדף הפרי נשמע קול דק של בננה:

"והילדים משמינים ממך מהר."

גם הגזר לא עמד בזה:

- ירקות שאינם אוכלים, הוא גדול לא יגדל.

מחיאות כפיים רמות וצעקות הגיעו בעקבותיהם. הצ'יפס היה כולו אדום. לא היו מילים להגן על עצמו. באותו הרגע הוא הרגיש מובס.

התפוחים קפצו כולם וצעקו בקול אחד:

תפוחים
תפוחים

- האם לא שמעת, לא הבנת שתפוח אחד ביום מרחיק את הרופא ממני.

הייתה עוד תשואות עומדות. כאן היה הניצחון של התפוחים.

"תפוח."

"שני תפוחים, בבקשה."

- לא, לא, אין צ'יפס בשבילי, אני רוצה בננה.

הפעמון צלצל שוב, ההפסקה הסתיימה. מאותו יום ואילך, כל ילד לקח רק תפוחים או פרי או ירק אחר. איש כבר לא חשב על הצ'יפס. הוא הובס.

מוּמלָץ: